לפני כמה ימים החלטתי שאני לא רוצה לעבוד מהבית.
הציעו לי לנסות להתקבל לעבודה בחברת סטארטאפ חביבה כלשהי. נאמר לי שרוב האנשים בחברה עובדים מהבית, שהשעות גמישות והכל מדהים ומצוין. שלחתי קו"ח עם קצת היסוס, ואחרי כמה ימים של שקט כבר נעלם ההיסוס והבנתי שזה לא מתאים לי.
זה נכון שלפעמים זה נוח להפליא, בעיקר, למשל אם אתה סטודנט וצריך להכניס שעה פה ושעה שם. אבל עכשיו אני מחפשת משהו לתקופה קצרה ובמשרה מלאה – וזה צורם לי.
יש משהו בלקום בבוקר (גם אם באי חשק), להתלבש ולצאת מהבית שנותן לי תחושה טובה. זה נראה לי עדיף על לשבת מול המחשב כל היום בפיג'מה, ולאט אך בבטחון להפוך לחלוטין את השעון הביולוגי של לילה ויום.
יש משהו בלדבר עם אנשים, בלעשות הפסקות צהריים והפסקות קפה בחברה. אני אמנם מאוד אוהבת את עצמי, אבל אני גם יודעת מה אני הולכת לומר, אז השיחות לא יהיו משהו…
ובכלל, נראה לי שראוי להפריד את העבודה מהבית. הרי כשאתה עובד מהבית, בעצם אפשר לבקש ממך לעשות משהו בכל שעה, בכל יום. קצת מוזר יהיה לומר לבוס: "תשמע, אני מבין, אבל אני עובד רק מ-9:00 עד 18:00, אז זה יחכה למחר… " ומצד שני, אתה לא רוצה לעבוד מסביב לשעון.
איכשהו לבית יש תחושת מפלט, רק אם יש לך אלטרנטיבות, ובלעדיהן הוא פתאום הופך יותר לכלוב.
זה נשמע לכם הגיוני, or has it finally happened?
עד ה-10 לאפריל אני עסוקה מאוד. (אפילו מאוד מאוד)
אח"כ אני אתחיל לחפש עבודה בעיר אחרת. כזו שצריך לקום בשבילה בבוקר. שיהיה לי משהו מועיל לעשות עם עצמי עד ספטמבר, אחרת אני אתפתה להתעסק באיזה פרויקט Summer Of Code, ואתקן כמה באגים שמרגיזים אותי ב- Gaim. ולא, זה לא יהיה טוב אם אני אעשה את זה – בכל אופן, לא במשרה מלאה…
אם למישהו יש הצעות, אשמח לשמוע…
שלכם, כמו תמיד,
הילדה עם הדרישות.
נפלאות התלונה 
טוב, אז ככה רוב מרבית חיי הבוגרים עבדתי מהבית. חדר העבודה שלי בבית זה המקום היחיד בעולם שבו אני באמת יכולה להתרכז.
אני מבינה על מה את מדברת. אני חושבת שהייתה תקופה שקינאתי באלה שכל יום לוקחים את התיק והולכים את העבודה. אחרי שסידרתי לי הרבה קטעים יחסית של לקחת את התיק וללכת לעבודה – זה עבר לי. לא מושך אותי יותר.
פיתחתי משמעת עצמית בעניין ויש לי סדר יום, שהדברים מתברגים בתוכו. מתי עובדים ומתי לא. למדתי לשים גבולות -אבל במקרה שלי זאת יחסית חוכמה יותר קטנה כי אני עצמאית.
לא הייתי מסוגלת היום לעבוד באיזו מסגרת כאזת של משרד ושעות. זה גם היה דופק לי את הנסיעות שאני אוהבת לנסוע. ככה אני לוקחת איתי את המחשב הנייד…
אני חושבת שמה שעוזר לי זה סוג של גיוון יש לי פגישות מחוץ לבית, אני עושה ספורט. ובמקומות שבהם העשייה היא עשייה בודדת כאזת – כמו למשל כתיבת התזה – בנינו לנו קבוצה כאזת שנפגשת, שמדברת על הדברים וזה הופך את כל העסק להרבה פחות בודד…היום הייתה לנו פגישה וזה היה כף נורא.
ואם את עובדת מהבית אז בהחלט את יכולה לשים גבולות ונניח מהשעה 7 או 8 או 6 לא מתקשרים אלייך בענייני עבודה, או שאת מגדירה מתי הן שעות העבודה. אין דבר כזה זמינות של 24 שעות. על כזה מצב המעביד צריך לשלם הרבה כסף.
הקליפ ששמת מדליק.
מסכים איתך במאה אחוז. עבודה זה עבודה, ובית זה בית.
כשהייתי סטודנט, הפריע לי שהלימודים נכחו בחיי כל הזמן. תמיד מבחן להתכונן אליו או עבודה להגיש. לא שהייתי עושה יותר מדי, אבל הנוכחות היתה מעיקה. אחרי הלימודים, כשנותרה רק העבודה, ברגע שעזבתי את המשרד – אין יותר עבודה.
עליי לציין – הפינגווינים בקליפ ממש ממש חמודים! וחוץ מזה, מה שאני מפרשת מן השאלה שלך זה שאת חושבת שעד עכשיו לא היית לפחות slightly mad, כך שאני יכולה לחזור לישון בשקט בלילות בידיעה שאת הנזק הנפשי הבלתי הפיך לא אני גרמתי…
אני מסכימה איתך לגבי ההשגות שיש לך מעבודה בבית. חששות מוצדקים בהחלט, וכנראה שרק אנשים מאוד מיוחדים (כמו אתון עיוורת?) יכולים לעשות את זה בלי שזה יצור בלגן שלם בבית ובנפש שלהם. מצד שני, את בן אדם ממש מיוחד, ואם יש מישהו שיכול לגרום למשהו לקרות, זאת את. מצד שלישי, למה לטרוח? אם סביבת העבודה הטבעית שלך היא כזאת שכוללת משרד עם אנשים אחרים, אין סיבה אמיתית להתעקש ולעשות דווקא ההיפך ממה שנכון לך, אפילו שאת יכולה. תעשי מה שטוב לך, מגיע לך. 😉
ואסיים במילים האלמותיות:
Working nine to five, it's enough to drive you Kermit if you let it! 😉
אתון יקרה – אני מניחה שברגע שמכניסים אנשים למשוואה זה מסתדר יותר טוב, אבל עדיין זה נראה לי סיוט ברגע זה…
יוחאי – אין ספק. הלוואי והשותף שלי, שכל הזמן עובד על דברים שקשורים לעבודה שלו – בבית – כשלא משלמים לו – היה מפנים את זה. סתם כי חבל לי עליו.
נורית יקירתי, אפשר לחשוב שיש משהו עלי אדמות שיכול להפריע את שנתך. כמדומני, אפילו פטיש אויר לא עשה את העבודה… 😉 למען הנאמנות למקור, זה היה: "Working 'round the clock" , אבל העלת בי זכרונות משעשעים, והשותף נאלץ לשמוע אותי מזמרת.
אני לגמרי איתך בעניין העבודה מהבית. פעם הרעיון הזה ממש קסם לי, עד שהתנסיתי בו הלכה למעשה. ופתאום החזון הרומנטי שטוויתי סביב, התגלה במערומיו. או אולי הבנתי שזה ממש לא בשבילי. שאני צריך הפרדה ברורה בין הבית לבין מקום העבודה (להבדיל מ"פינת עבודה"). שזה אחרת כשאתה יוצא בפועל מהבית ומתרועע עם אנשים אחרים. כן, גם מבעד לערפילי המיזנתרופיה שלי (אחרי הכל, על מי אפשר למתוח ביקורת כשאתה מבלה את רוב הזמן עם עצמך?!).
מסכים איתך לחלוטין, בתקופות שיש לי מקום שאני עובד בו ממשרד הכל קורה יותר טוב.
זה גם ענין של תקופות, ומצבים.
לפעמים אין ברירה – וחיבים לעבוד מהבית – ואז העצות של האתון ממש מועילות !
מסכימה לחלוטין. אני יודעת שהקטע של האנשים מסביב זה דבר שממש חשוב לי במקום עבודה.
גם עכשיו כשאני עובדת במעבדה עם אנשים קבועים פחות או יותר משעמם לי ביחס לשנים עברו שעבדתי בכל מיני סוגים של שירות לקוחות והייתי פוגשת המון אנשים כל יום.
אז נכון שאני לא אחזור אחורה, ואני אשאר במקצוע שלי, אבל האנשים במעבדה זה בהחלט המינימום שבמינימום.
הייתה לי תקופה של "לעבוד מהבית" – זה ממש לא בשבילי. הפיתויים גדולים מדי. גם במקום מסודר קשה להתרכז כל הזמן…
אפילו פינטזתי פעם שגם משהו שאני אמור לעשות בבית – לכתוב ספרים – היה יכול להתבצע במן משרד.
דמיינתי לעצמי שאני מגיע בשעות מסודרות לבניין גדול, יושב במשרד שלי, ותחת עינו הפקוחה של בוס חביב אך תובעני מזיז את פרוייקטי הכתיבה האינסופיים שנערמים במוחי וממתינים להתממש.
באופן פרדוקסלי, אני צריך את הנוכחות של אנשים אחרים כדי לעבוד. איך אמר סרטר? – "הגיהנום הוא הזולת".
אני בכלל נגד לעבוד.
איכס.
"You know mom, when I grow up I wanna be just like you- I wanna do nothing, I wanna be nothing!"
😈
אז רק אני מאוד מקנא באנשים שעובדים מהבית?
השיגרה של לקום כל בוקר וללכת לאותו מקום עם אותם אנשים די מתישה אותי ובשילוב עם העובדה שאני לא אוהב אנשים ולא מאוד אוהב לצאת מהבית, עבודה מהבית נראית לי כמו התגשמות פנטזיה.
בכל אופן, מזל טוב 🙂
evilbanana עשית לי את היום עם הציטוט הזה. אחח… נישואים פלוס 😈
יש משהו במה שאת אומרת, אבל אני חייב לומר שדווקא מאז שהתחלתי לעבוד מהבית אני בקשר עם הרבה יותר אנשים מאשר כשעבדתי בעבודה רגילה. לא היו לנו יותר מידי הפסקות בעבודה הרגילה ועבדנו בלחץ.. הכרתי את האנשים לפי שמות ופנים אבל לא יצא לי להיות בקשר אישי עם הרבה מהם כי פשוט לא היה זמן, הפסקות קצרות ולחוצות שאפילו את הסנדביץ' בקושי אפשר להספיק לסיים לאכול וכבר נגמרת ההפסקה. עכשיו חופשי אני מדבר עם הרבה אנשים ועם כולם אני בקשר אישי וזה כיף 😛
נהניתי מאוד לקרוא את מה שכתבת אודות עבודה בבית. ויש בזה הרבה מין האמת. אנשים חולמים לעבוד מהבית, וכשזה קורה פתאום הם מבינים את החסרונות בזה. בכל אופן מה שאני הייתי מציע הוא לשלב. כלומר עבודה במקום עבודה מסודר, פלוס שעה ביום להרוויח כסף באינטרנט למשל, בשעות הפנאי, בסופי שבוע, או בחגים. כל עוד את אוהבת ונהנית ממה שאת עושה זה לא ממש עבודה.