עוד פנינה מתיבת המייל האוניברסיטאית שלי…
אל ציבור הסטודנטים שלום,
הקו הפרגמטי שהובלנו במהלך המאבק מיצה את עצמו היום (היום?!), כאשר לאחר כל ניסיונות התיווך והגישור לא התקבלה שום הצעה משמעותית מממשלת ישראל (מפתיע… ). יתר על כן, כרגע מציעה הממשלה עוד פחות ממה שהוצע בסיבוב הקודם של המאבק (מאוד עזר, המאבק, הא? ) ובכוונתה להחליט על העלאה של שכר הלימוד לגובה של כ 15,000 ש"ח בשנה. בפנינו עומדת האפשרות להתקפל ולהודיע על סיום המאבק ועל קבלת הדין (כמו שהיה צריך לעשות מזמן, כלומר? ), או לחלופין להתגייס אליו במלוא הכח ולהחריפו על מנת להביא לסיומו המהיר והמוצלח (Wishful thinking ).
לא רק זאת, אלא שהמאבק חייב לעבור לפסים עקרוניים ולצאת כנגד התנהגותה של הממשלה (הממ… לבכות להם שזה לא יפה להתעלם? מאוד בוגר… ).
…
ביום שלישי תיערך הפגנה גדולה בהשתתפות סטודנטים מכל הארץ (השלושה שתומכים במאבק?). פרטים בהמשך.
שימו לב, סמסטר ב' לא יבוטל (כה אמר … וכך יהיה? ), בדיוק כפי שלא בוטל בשביתות הקודמות שהיו ארוכות הרבה יותר.
תרשו לי לגחך קלות.
טוב, לא קלות 🙂
נפלאות התלונה 
הצעתי המאוד יעילה:
(1) מרד
(2) לשלם רק 9,000 ש"ח שכ"ל לא משנה כמה האוניברסיטה תחייב, ואז לתת להם ללכת אחרייך.
אולי (2) יעבוד, אבל גם בזה אני מטילה ספק…
אני פשוט לא חושבת שההעלאה הזו בשכ"ל היא בעייתית כשלעצמה, מה שמפריע לי זו התחושה שהיא נחוצה בגלל שחיתויות כאלה ואחרות, ושזה בדיוק מה שהיא הולכת לממן…
(וצפויות לי עוד כמה שנים טובות באקדמיה… )
א. לא לשלם שכ"ל זה כמו לגנוב.
ב. פשוט לא ייתנו לגשת למבחנים או לחילופין לא ייתנו את התואר בסיומו.
הבעיה העיקרית שלי היא שחסכונות הלימודים של בנזוגי, שאמורים לממן לו תואר שלם, כנראה יממנו רק שנתיים עכשיו. שהשירות הצבאי של שנינו לא זכה לשכר הוגן. שיש הורים שלא יכולים לממן את הלימודים של ילדיהם ויש בנו כאלה שעבדו במקביל לשירות הצבאי כי הכסף צריך לבוא מהיכן שהוא, והפיקדון לא יכסה עכשיו אפילו שנת לימודים שלמה אחת.
5,000 ש"ח בשנה זה אולי סכום קטן למי שההורים מממנים אותו, אבל לא סכום קטן לזוג צעיר שרוצה להתקדם בחיים (או אמהות חד הוריות, או מובטלים מבוגרים).
Underworld – תסמוך על האוניברסיטאות בקטע הזה. כבר היום יש אנשים שלא משלמים שכ"ל כהלכה, וכבר יש להם סנקציות מוכנות למצבים האלה.
מורין – את מתנסחת כאילו העמדה שלי היא העמדה של העשירים שנולדו עם כפית של זהב בפה… יש לי רק דרך אחת לממן את הלימודים שלי – וזה לעבוד. אמא שלי (כי אבא ממש, אבל ממש לא בתמונה, כבר 22 שנים) – לא מימנה לי אפילו שבוע, והיא לא תממן לי שום דבר גם בעתיד.
את צודקת שאם רוצים להעלות את שכר הלימוד צריך לעשות הרבה מאוד דברים כדי לתמוך בזה (כמו הלוואות, מלגות, העלאת סכומי הפקדון הצבאי וכו'), ללא שום ספק.
אבל נציגי הסטודנטים (אלה שלא ברור את מי הם מייצגים… ) לא נלחמים על זה, ואני צופה שברגע שהם יכירו בכשלון שלהם פה, הם לא יטרחו להלחם על ההשלכות.
אני חושבת שמראש יש צורך להלחם על צורתה של החברה בצורה רחבה הרבה יותר. המאבק על ההשכלה צריך להיות ארוג במאבק על חינוך חינם מגיל הגן, זכויות בסיס של עובדים וכל מה שמאפשר לנו להתקדם.
צודקת במאת האחוזים. אחת הסיבות שיותר מטרידות אותי במאבק הזה, היא שהוא מאוד "… לא מחיתי כי לא הייתי… " (וסליחה על הקונוטציית שואה).
היה מקום למחאות על כל הדברים שמסביב כבר מזמן. עוד כשהייתי בתיכון מערכת החינוך הייתה בשלבי התפוררות מתקדמים (תודה לימור, אין עלייך… ). אבל אצלנו במדינה, אנשים יוצאים לרחובות רק אם משהו נוגע להם ישירות. הם לא חושבים על זה שיש קשר בין למשל החינוך העל יסודי וההשכלה הגבוהה…
אני מסכימה איתך, ופשוט נשאיר את זה כאן כי כבר נמאס לי להתווכח עם כל מיני אנשים…
קצת חבל שאתה מוותר מראש.
כמובן שזו זכותך לוותר, ופשוט לשלם את החשבון שיוגש לך, אבל קצת סולדריות לא תזיק.
אפשר לחשוב מה ביקשו ממך. לשבות. לנוח. לסכם את כל המאמרים עד סוף השנה (לבד בבית). לעשות את כל התרגילים שמצאת משנה שעברה. לבוא פעם ביומיים־שלושה להפגנה.
הרי מה עושים במדינות אירופה? המדינה ממנת את האוניברסיטות, כך ששכר הלימוד הוא בין 0 ל־1500 אירו (והם מרוויחים שם יותר מאיתנו, כזכור) ובנוסף המדינה עוזרת לסטודנטים עם המחיה עצמה, אם בהלוואת ואם במענקים (חלקם מותנים בכל מיני דברים כמו מצב כלכלי, או שזה שתמשיך לתואר שני).
אז נכון המדינות שלהם עשירות יותר, אבל גם לנו יש מספיק כסף כדי להחזיר איזה מיליארד שניים למערכת החינוך. זה כסף שהיה שם, ונגזל ממערכת החינוך.
ואחרי שהביאו את המערכת לנקודת החדלון, אז מציעים להם פתרון קל: עוד מסים על הציבור.
העניין הוא, שהציבור כבר משלם מספיק כסף. ויש ממש מספיק כסף במדינה כדי למלא אחר דרישות הסטודנטים.
אראלי – קודם כל, אני בחורה.
דבר שני – אני לא מוותרת, כי אני מעולם לא תמכתי במאבק הזה.
מה ביקשו ממני? כלום, אני סיימתי את התואר, זה לחלוטין לא נוגע לי כרגע.
אבל לו הייתי סטודנטית – מה שביקשו ממני זה להקריב את התואר *שלי* בשביל אידיאולוגיה של מישהו אחר. יש שם בשביל אנשים שעושים דברים כאלה, והוא "פראיירים".
יש לך מלחמה – תלחם בה. אל תצפה שמישהו אחר ילחם במלחמות שלך.