גם היום

זו הפעם החמישית בתקופה האחרונה שאני מתחילה רשומה ואז מבינה שאני לא יכולה לכתוב.

הכל כאן – המועקה בחזה, היאוש, הכאב, הרצון לשתף… המילים ממני והלאה, המוזה לא כאן.

וזה אולי כי החיים לא רעים בכלל… אבל זהו טבענו – לרצות תמיד יותר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s