חלל עמוק

איבדתי כיוון. זה אולי לא נראה ככה מהצד, כי אני מתמידה בהחלטות שעשיתי קודם, אבל אני אבודה כמו שלא הייתי מעולם.
מחד אני חייבת לבלום, אני חייבת לעצור ולהסתכל ולבחור בצורה אחרת, או לחשוב, או לא לחשוב, אבל אני חייבת לבלום. מאידך, הבלימה זרה לי כמו שמקלות וניל ממדגסקר זרים לדיונות במדבר סהרה. אני לא יודעת איך עומדים במקום, ולראשונה בחיי אני לא יודעת לאן עליי ללכת.

אני שוב קוראת את "הסיפור שאינו נגמר", ושוב אני משתהה על "עשה את שליבך חפץ", וכמה קשה זה לעשות את שליבך חפץ, כשאין לך מושג וחצי מושג במה הוא חפץ.

יש לי תחושת ריקנות ובדידות עוד מלפני החג שמסרבת להרפות. אני מסרבת לשבת בבית לבד ולהתמודד, אז אני מקיפה את עצמי באנשים ורק מרגישה ריקה יותר ובודדה יותר. אני לא רוצה לדבר על זה עם אף אחד, ועם זאת אני מקלידה את המילים האלה. אני לא רוצה להיות אבודה לנצח, ועם זאת אני מעמיקה בחלל הזה – הריק והבודד – מרגע לרגע.

הייתי אומרת: "לכי לישון, אולי בבוקר תרגישי יותר טוב", אבל אחרי כמעט שבועיים כאלה, אני פסימית. בבוקר, אני אהיה בודדה בדיוק כמו עכשיו, ואני אבצע את תכנית הסופ"ש שלי בדיוק כפי שתכננתי אותה, ללא הינד עפעף מיותר או היסוס נוסף.

אני חושבת שהבעיה היא שאין אף אחד שאני רוצה לדבר איתו על זה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מצברוח איכס, שברי מציאות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על חלל עמוק

  1. מתוקה. זאת תקופה טובה. אני נשבעת לך. זה מצב מצוין להיות בו. תרפי. תני לזה להיות. תני לעצמך לא לדעת. זה אכן מקום חדש והוא מצוין.

  2. efyska הגיב:

    אטלנטה יקרה, אני מצטרפת לאתון. אבל אם זה ממשיך ובאמת אין לך אם מי לדבר ונמאס לך לדבר עם עצמך – פסיכולוגית טובה תעשה את העבודה ביחד איתך.
    צאי למסע. אל תפחדי להיות עם עצמך בדרך קצת לבד. עצמך נהדרת.

  3. יאיר הגיב:

    להרפות – רעיון מעולה. כמו שאמר מישהו בנושא אחר: כשתגלי איך לעשות זאת, אמרי גם לי.

    סלארטיברטפסט: "… אולי אני זקן ועייף, אבל אני תמיד חושב שהסיכויים לגלות מה באמת קורה הם כה קלושים שהאפשרות היחידה היא לומר 'עזוב את זה' ופשוט להעסיק את עצמך. … מה זה משנה? כמובן, המדע השיג מספר דברים נפלאים, אבל אני מעדיף את להיות מאושר מאשר צודק בכל הזדמנות!"

    ארתור: "ואתה מאושר?"
    סלארטיברטפסט: "לא. כאן כל התיאוריה מתמוטטת כמובן."

    לפני כמה ימים שמעתי על מחקר לפיו אנשים נולדים (או לפחות מגיעים לבגרות כלשהי) עם רמת אושר מסוימת, ומה שעובר עליהם משפיע רק בטווח הקצר. מעניין לדעת כמה אנרגיה השקעת ישירות בפתרון הבעיה (כלומר – לא עבודה/לימודים/משפחה/תפקוד).

    כמו כן – מוזר קצת לא לדעת מה נכון לעשות. לי תמיד נראה שבתחום פתרון הבעיות ברור מה לעשות, אבל אנחנו מוצאים כל מיני סיבות מתחכמות (וכן, ככל שאת נבונה יותר קל יותר לעשות זאת; ככל שאת חכמה יותר – קשה יותר) להימנע מכך. מעניין מה ידעת ומה לא. מעניין גם איך פעלה תוכנית הסופ"ש.

    שיהיו לך הרבה בנים זכרים והרבה בנות זכרות 🙂

    יאיר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s