מי פתח את הברז?

לבכות בסרט זו חוויה משחררת. כל היתרונות, בלי החסרונות הכרוכים בעצב. נו, כמעט.
כי חצי מהזמן אני בוכה בגלל הדמויות, ובחצי השני אני בוכה כי אני מתחברת לכאב הפרטי שלי. אבל לא בגלל זה אני פה.

כל כך הרבה זמן עבר מאז שהצלחתי לשחרר את הרסן. אני לא יכולה או מפחדת להצביע על הגורם, ואני לא יודעת אם עדיף ככה או אחרת. יש לי רגשות מעורבים בנוגע למחשבה שזה רמז לבאות, שהדלת שנסגרה כל כך מזמן הולכת להפרץ והברז… הברז.

יכול להיות שהקרחון הזה נמס, יכול להיות שמחר יהיה קר והוא שוב יקפא.

בינתיים, נהנית מההפשרה – מקווה שזה לא יחזור כמו בומרנג.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פנטזיות, שברי מציאות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על מי פתח את הברז?

  1. hagintlv הגיב:

    אז רגע, לא הבנתי, בכית או לא? באיזה סרט? כי הפשרה זה טוב, מאחלת התמדה בזה, ובכי מזכך את הנשמה, כך אומרים… וזה מאוד כייף.

    ומאחלת לך זרימה נעימה… ושהברז לא ייסגר 🙂

  2. אטאלנטה הגיב:

    בכיתי, בכיתי… ב"סיפורו של בנג'מין באטן" – סרט לא רע בכלל. קצת איטי, יש עוד כמה נק' ביקורת קטנות וקטנוניות – אבל בגדול סרט טוב. 🙂

  3. hagintlv הגיב:

    זה קטע מעולה, כי בדיוק ראיתי אותו אתמול, וכתבתי עליו כאן:
    http://hagintlv.blogli.co.il/archives/222
    איזה כייף לבכות, אה? 😉

  4. efyska הגיב:

    חברה שלי טוענת בחום שהדמעות, זה השמן שמשמן לנו את מעברי החיים.

  5. אטאלנטה הגיב:

    אפיסקה – והיא צודקת. יש לי לפעמים תחושה תקופות יבשות מהבחינה הזו הן תקופות של צבירה של חרא – בלי יכולת לעבור הלאה.

  6. evilbanana הגיב:

    מרגש. אבל השאלה החשובה באמת היא- כבר בחרת שם לאוטו שלך? וכמו כן- מתי את מגיעה לראשון לציון? כי אני כבר לא בירושלים! ווהו!

  7. jackdaniels הגיב:

    וואו, אני כלכך מזדהה! אין שחרור יותר טוב מקצת בכי בסרטים. ואני חושבת שזאת תקופה שכזו, להחזיק את הרגשות בפנים שמה ירגישו את החולשה שלנו, וסרט זה תמיד תירוץ טוב לבכות, גם אם זה לא קשור לשום דבר..(:

  8. אטאלנטה הגיב:

    בננה, לא, אבל נתתי שם לרדיו: Bwyan. הוא יושב בתא כפפות ומדי פעם אני זוכה לבקש מהשוטגאן
    "Welease Bwyan!" 😀
    jackdaniels – מה שלומך? 🙂

  9. efyska הגיב:

    איך את? יותר טוב?

  10. אטאלנטה הגיב:

    חזר כמו בומרנג. אבל אני דובקת בזה שעדיף ככה מניתוק רגשי. כואב, אבל לפחות אתה יודע שאתה חי 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s