להרגיש בבית

היום ישבתי בבית קפה עם חברה טובה, ושפכתי את ליבי (ועצביי) על כל מה שעובר עליי עכשיו.  אני מתוסכלת, אני עייפה, ואני מתמודדת עם המחיר של העקרונות שלי.

לפעמים, השיחות האלה מביאות אותי לנסח משהו כהלכה, ובעקבות כך להבין אותו.

כשלמדתי בירושלים – הרגשתי בבית. לא הייתי בסביבה זרה, לא הייתי בסביבה עוינת, לא בתחום שאני לא מכירה ואני עדיין מבררת מה גבולות היכולת שלי בו. בבית. בטחון, שלווה, שקט נפשי, וכל מה שיוצא בזה. היה לי פנאי להתעצבן מצרות של אחרים, להקשיב, לעזור, ליעץ, להיות חברה אמיתית כמו שאני אוהבת להיות.

היום אני שם בשביל הסחת הדעת יותר מכל דבר אחר, בד"כ. המקום החדש איננו בית, הוא סביבה זרה ועוינת, שמקשה עליי לבחון את גבולות היכולת שלי. תסכול, בעיקר, וכעסים, כיוצא בזה.

הנופש הירושלמי שלי היה נהדר עד כה, ואולי בגלל שהוא כל כך נהדר, אני רוצה לבכות. כל כך מפתה לעזוב הכל, ולחזור הביתה…  אבל אני צריכה להחזיק מעמד, אולי המקום הזר יהפוך מוכר, העוינות תחלוף והתסכול יעלם, וגם פה יהיה לי בית. אם אוותר עכשיו, לעולם לא אדע.
קל לומר, עכשיו אני צריכה לבצע.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שברי מציאות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על להרגיש בבית

  1. חדוה הגיב:

    אני בטוחה שהיתה לך את אותה הרגשה כשרק הגעת לירושלים (לפחות מבחינת המקום הזר, אם לא מבחינת המקצוע שכבר היה לך מוכר במידה זו או אחרת), רק שמעבר למסך השנים קשה לזכור. ככה זה כל מקום חדש בכל תחום בחיים. כרגע זה פשוט שהכל ביחד, בבום. זה יעבור, ואת תמצאי את הנישה שלך.
    בינתיים את יכולה לתת לאנשים שסביבך ואוהבים אותך להיות החברים הטובים. הרי זו חברות, לא? פעם את התומכת, ופעם הנתמכת.

  2. אטאלנטה הגיב:

    כן, ללא ספק אני לא יכולה לזכור איך הרגשתי כשהגעתי לירושלים, גם התנאים בכללם היו שונים.
    וכן, זו חברות 🙂

  3. דן הגיב:

    העיקר שאת פה עשר דקות, וישר חוטפת הצטננות.

  4. evilbanana הגיב:

    נשששששששמה!
    זה כמו שאת הולכת בשכונה חדשה פעם ראשונה, אחרי כמה זמן את מבינה איזה רחוב מתחבר לאן, ובהדרגה הכל נראה לך לגמרי אחרת.
    אגב, כשאני מסתכלת במראה הצדדית של האוטו ורואה הפוך את הרחוב בו חייתי 17 שנה, הוא נראה לי לא מוכר לחלוטין.
    בקיצור-
    התחלות הן תמיד גם סוף של תקופה אחרת.. לא, רגע, זה לא מה שרציתי להגיד, אה-
    וזוהי רק ההתחלה לה לה לה לה… לא, שניה, איבדתי את חוט המחשבה! אה-
    התחיליני תחת כנפך… לא, זה לא זה.. בקיצור-
    יהיה בסדר! רק זמן מותק, זמן. 😀

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s