Superwomen

"גברים, " היא אומרת לו, "מתחלקים לשתי קבוצות: האחת, אלה שמפחדים מהן, והשניה – אלה שחושבים שהם לא, וחושקים בהן – הקבוצה אליה אתה שייך. " היא נאנחת.
"אני לא…"
"מפחד." היא קוטעת אותו. "אתה יכול להמשיך להאמין בזה. הרבה אנשים מאמינים בשקרים. רע לממלכת פנטזיה, טוב לעצבים אנושיים… אנחנו רוצים את האמת, אבל לא באמת מסוגלים להתמודד איתה."
"מה שמשותף לכולם, בכל אופן," היא ממשיכה "הוא שהם לא מבינים את ה – superwoman. בכלל. הו, הם בטוחים שזה תענוג גדול להיות עם אשה עצמאית וחזקה. נדמה להם שזה low maitenance. שם כמובן, טמונה הטעות. כי אשה חזקה היא הכי high maitenance שיש. כן, היא לרוב מסתדרת טוב מאוד לבד, אבל כמו כל אחד, יש לה נקודות משבר. " היא מחייכת – ספק אליי, ספק לעצמה.
"אתה צריך להבין, " היא מוסיפה, "מישהי כזו לא תבכה לך על הכתף על דברים של מה בכך. היית רוצה. מישהי כזו תבכה לך רק אחרי שהיא איבדה תקווה – לפני זה היא מקסימום תתלונן קצת. ואז אתה תמצא את עצמך אבוד וחסר אונים. כי אתה לא יודע איך מתקנים את השבר הזה. אתה לא יודע איך מחזירים לה את התקוה. אתה לא יודע מה בעצם היא רוצה שתעשה. ואז אתה מתאכזב ממנה." היא שוב נאנחת. "גברים."
הוא מביט בה בעיניים פעורות ומנסה לעכל מה היא אומרת לו, עד כה ללא הצלחה מרובה.
"יקירי, זה טבע האדם – לזרוק את האשמה. אתה לא מסוגל להתמודד אז אתה משליך את זה עליה – שהיא לא חזקה מספיק, במקום להבין איזה כבוד היא מעניקה לך שהיא סומכת עליך מספיק כדי שתראה אותה שבורה."

היא מתעוררת מצלילי השעון המעורר עם חיוך, משתעשעת במחשבה שאולי הם חלקו חלום, ואולי, רק אולי – הוא זה לא רק עד המשבר הבא…

* זה פוסט קצת RAW, אני בטח אמחק אותו עוד כמה ימים כשאני אקרא אותו שוב ואחליט שהוא מעפן. עד אז, תגובות, כרגיל, יתקבלו בברכה. 🙂

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פנטזיות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

24 תגובות על Superwomen

  1. אורן הגיב:

    אני מפחד. בטח שאני מפחד. אבל מתישהו מבינים שגם היא. וזה הדבר הכי מרגיע שיש. עוד לא פגשתי מישהי (או מישהו) שלא, אחרי שהתקרבתי אליהם מספיק.
    (מצד שני, אולי לא התקרבתי אף פעם למישהו שלא חשבתי שהוא מפחד).

    אני חושב שאתה חייב להאמין בה ממש, כדי להחזיר לה את התקווה. שלוש פעמים עמדתי במצב הזה, ורק בפעם שבאמת היה לי ברור שהיא תצא מזה, זה הצליח (אולי לאו דווקא בגללי). בשתי האחרות, עוד לא הכרתי אותן מספיק. לפעמים אתן נותנות בנו אמון מוקדם מדי.

    (זו תגובה קצת raw, וכו' ) 😉

  2. Eve הגיב:

    זה חייב להיות חלום, כי superwoman לעולם לא הייתה אומרת את זה לגבר שלה. מקסימום לחבר של superwoman אחרת.

  3. אטאלנטה הגיב:

    אורן, אם אני לא מאמינה בבן הזוג שלי (ויש לציין שאמון שונה מידיעה. אני יכולה *לדעת* בוודאות שהוא לא מסוגל לדפוק מסמר בקיר, זה לא פוגם באמירה הבאה… ) – הוא חדל להיות בן הזוג שלי.

    איב, לא יודעת. אני לא חושבת שהייתי יכולה לומר את זה למישהו שהוא בן זוגי כרגע, מצד שני – אני לא בטוחה שאני ראויה לתואר superwoman, ולכן אין זה מקומי לומר. עם זאת, אני תוהה אם זה (כלומר לנהל שיחה מעין זו) לא היה חוסך הרבה בלאגן מיותר…

  4. אורן הגיב:

    אמון ואמונה הם דברים קצת שונים. וגם לאמונה יש כמה רמות. הבעיה אצל הבחור בסיפור, אני חושב, היא שהוא מאמין יותר מדי. הוא לא מבין איך אפשר להיות עצובה, כשאת superwoman כזו. ואמונה אמיתית דורשת יותר מזה. הוא צריך להבין אותה באמת, להבין למה היא מפקפקת בעצמה, למה היא איבדה תקווה, ורק אחר כך, להבין שהיא טועה. וזה, נו, די קשה.

  5. אטאלנטה הגיב:

    אורן, בניגוד למה שאתה אולי חושב – אני יודעת עברית לפחות כמוך. התכוונתי למה שכתבתי – בדיוק מוחלט.
    מה שהם לא מבינים – הגברים שנדמה להם – זה איך בכלל היא מרשה לעצמה להשבר. זה לא קשור לכמה הם מאמינים ביכולת שלה, זה קשור לחוסר היכולת שלהם.

  6. Eve הגיב:

    ברור שזה היה יכול לחסוך בלגן, אבל superwoman לא יכולה להרשות לעצמה לומר את זה, כי אז היא תודה שהיא נזקקת למשהו. big no-no.

  7. אטאלנטה הגיב:

    איב, השאלה אם היא חושבת שהיא superwoman או שהיא נתפסת כך ע"י אחרים, אם את יורדת לסוף דעתי…

  8. Eve הגיב:

    שאלה מעניינת. מצאתי את עצמי כותבת ומחוחקת שלוש פעמים, והמסקנה היא שאין לי מושג איך לצאת מהפוזיציה של ה-superwoman שאני עצמי תקועה בה 😯

  9. אורן הגיב:

    לא התכוונתי להעליב, או לתקן לך טעויות בעברית. בכלל לא.

    אני לא בטוח מה חושבים הגברים שנדמה להם. לי נראה שכשמישהי חושפת את הצד הפגיע שלה, זה לרוב נתפס כצעד מקרב במערכת יחסים. לפעמים, אבל, קשה להתמודד איתו.
    אני כן מסכים שחוסר האמונה הוא ביטוי לחוסר יכולת מסוים. אנשים שמסוגלים להאמין, או להבין, אנשים אחרים, הם אנשים נערצים בעיני.

  10. אני חושבת יותר במונחים של בני אדם שמפחדים מאינטימיות או כאלה שמפחדים פחות. החלוקה לנשים וגברים מטשטשת לטעמי. את חושבת שגברים מפחדים מנשים יותר מאשר נשים מגברים? או בני אדם מבני אדם בכלל?
    סופרוומן וסופרמן – נראה לי שזה ברור לך שזה הפוך על הפוך. כי מי פוחד לדבר על הקשיים שלו? מי פוחד להישען על אחרים באופן שוטף? מי צריך להיראות חזק ובשליטה? מי צריך להיות חזק ובשליטה וכו' וכו'? זה חוזר לאותה משבצת – פחד מאינטמיות. כי מה זו אינטימיות אם לא לאפשר לאחרים לעזור לך להתמודד? להכיר אותך על כל הצדדים שלך?

  11. אטאלנטה הגיב:

    אתונק'ה, כמובן! ולכן, כמו שאמרתי לאיב – השאלה היא "סופרמן" או "סופרוומן" בהגדרתו של מי? 🙂

  12. רק בשביל האתנוק'ה היה שווה 🙂 סופ"ש מצוין שיהיה, הרבה כף.

  13. נורית הגיב:

    עד כמה אפשר בכלל להפריד את ההגדרות של בעיני מי את סופרוומן? זאת עוד אחת מן התוויות הארורות האלו שבין אם אדם הדביק אותן על עצמו או בין אם הסביבה הדביקה עליו, התוצאה הסופית היא אדם וסביבה שבטוחים שהאדם אמור לענות לתווית. לעזאזל עם בני האדם והצורך שלהם בהגדרות 😕

  14. אטאלנטה הגיב:

    נורית, איזה כיף שקפצת לביקור! 🙂
    כמובן שאפשר להפריד "בהגדרת מי". אם לא את הגדרת את עצמך כמשהו, אז נכונה למי שכן הגדיר אותך ככזו – הפתעה. אם את בוחרת לקבל תוית שהדביקו עלייך, זה עניין אחר.
    מה שכן בעייתי בסעיף הזה – זה שאנשים לרוב לא טורחים לבדוק אם יש אמת בתוית. שם אנחנו סובלים מתוית מודבקת בניגוד ל"מהגדרה עצמית"… 🙂

  15. נורית הגיב:

    נו, את יודעת, הר ומוחמד וכו', נוטשת ירושלים שכמותך 🙂

    ברור שיש מקרים בהם הדביקו עלייך תווית שלא נכונה לך ואתה לא מקבל אותה, אבל כמו שהשיחה בפוסט (המצויין, יש לציין) כתובה, עושה רושם שתווית ה"סופרוומן" היא כזאת שבסופו של דבר, מקובלת גם על נושאת התווית וגם על הסביבה, ולכן זה אולי לא הכי רלוונטי מי הדביק אותה ראשון, אלא ההתנהגות תחת קיומה?

  16. אטאלנטה הגיב:

    וכאן בדיוק אני באה להעלות טיעון חשוב ועקרוני: האם ההגדרה זהה בעיני כל המתבוננים?
    בואי נניח (וזו כמובן הנחה היפותטית לחלוטין… ) שאני מגדירה את עצמי כגיקית והציבור מגדיר אותי ככזו. עם זאת, הציבור עשוי למצוא את עצמו מופתע שאני מוכנה לסוע חצי מדינה בשביל מסיבה מוצלחת, בעוד שאצלי זה לא נראה לי סותר או קשור להגדרה הנ"ל בשום צורה. You get my drift?

    בין אם את מקבלת על עצמך תוית כלשהי או לא זה חסר משמעות. השאלה היא האם ההגדרה *שלך* לתוית הזו חופפת להגדרה של אחרים…

  17. נורית הגיב:

    וכאן מגיע אחד החסרונות בקונספט הזה של "תוויות" – בסופו של דבר, הן פורמט דחיסה אנושי לקבוצת תכונות, ולכן מטבען נוטות להיות: א. לא מדוייקות (ברמה שמצופה ממך לקיים באופן מלא את תכונות התווית ולא רק "חצי דרך" לחלק מן התכונות), ו-ב. לא בעלות הגדרה חד חד ערכית (לדוגמא – האם תחת תכונות ה"גיק" אמורה להיות סלידה ממסיבות? על פי ההגדרות הרשמיות, אלו הם ה"נרדים" דווקא שיהיו בעלי התכונה הזאת באופן טיפוסי ולא הגיקים, אבל מי כבר מכיר את ההגדרות הרשמיות?).

    וכעת נשאלת השאלה – האם תחת ההגדרה שלך ל"סופרוומן" נמצא סעיף "להתמודד לבד עד שמגיע משהו גדול מדי"?

  18. אטאלנטה הגיב:

    נורית, נורית, מה הייתי עושה בלעדייך? זוכרת את ההגדרות ל"שאלה טובה", "שאלה מצוינת"? 😛
    שאלה מ-צ-ו-י-נ-ת! אלא, שאני לא בטוחה שאני מגדירה את עצמי או נשים אחרות שאני מכירה כסופרוומן… אני לרוב משתדלת לא להשען על מי שלא רוצה שישענו עליו. יש לי מספיק חברים טובים, משפחה וכו'. עם זאת, אם בן זוגי לא רוצה שישענו עליו, הוא יכול ללכת לחפש בת זוג חדשה. זה כל מה שיש לי לומר בנושא 😀

  19. נורית הגיב:

    מה היית עושה בלעדיי? סביר להניח שנהנית משינה הרבה יותר שלווה בלי דברים חדים על המדף מעל המיטה שלך… 🙂

    טוב, מאחר ואת לא כל כך בטוחה שאת מזדהה עם הגדרת הסופרוומן וגם כך הגענו למסקנה שאי אפשר לאפיין את תכונות התווית הזאת בלי לגרום למישהו עוול, אשאל שאלה אחרת – האם השלב שבו את נשענת על בן הזוג (בהנחה שהוא לא מאלה שלא רוצים שישענו עליהם) הוא שלב השבירה הגדול, כמתואר בקטע שכתבת, בלי שהוא ידע מה נחת עליו? ואם כן, למה רק אז?

    אוף, כשאמרת שזאת שאלה מ-צ-ו-י-נ-ת קיוויתי שתפני אותי לשקופית המגירה שעונה ב-ד-י-ו-ק עליה!

  20. אטאלנטה הגיב:

    את צריכה להפסיק לשאול אותי שאלות קשות! (סתם, תמשיכי, זה מעניין 🙂 )
    לשאלתך, אני לא חושבת. אולי. בעצם לא. לא יודעת.
    אני אסביר.
    אני, כמו רבים אחרים, לפעמים נהנית להתלונן לשם התלונה בלבד (ר' שם הבלוג… ) [או לשם הצחוק על המצבים האבסורדיים שאליהם החיים לוקחים אותנו… ] . ובעצם התלונות הנ"ל אני לא נשענת על המאזין, אני סתם חולקת איתו ענייני דיומא.
    עם זאת, במידה ואחת מהשטויות הללו מתנפחות לנק' שבירה, זה לרוב ניכר בתלונות ההולכות ומתגברות, שלאט לאט פוסקות להיות תלונות לשם התלונה והופכות להיות השענות. יתכן שלא לכולם המעבר הזה ברור, אבל זה משהו שצריך לשאול אנשים אחרים, ולא אותי.
    מאחר שאנשים כאלה ( בני זוג שהיה אפשר לשאול אותם שאלות כאלה ) אינם בנמצא, ניאלץ לדחות את הדיון הנ"ל לכשזה יהיה רלוונטי 😛

  21. נורית הגיב:

    משום מה יש לי תמונה מנטלית שלך עכשיו בלבוש ספארי מלא עם רשת לתפיסת בני זוג רלוונטיים בג'ונגל החיפאי 😉
    אם יש לך רשת ספייר, אשמח להשאילה 🙂

  22. squaredevil הגיב:

    לא כל יום יוצא לי לקרוא פוסטים שגורמים לי לחשוב, ולחשוב הרבה. לנתח דברים שאני לכאורה כבר יודע, לבדוק את הנחות היסוד ולהשוות אותם.
    ועוד פחות יוצא לי לקרוא פוסטים שהתגובות עליהם גורמות לי לעשות את זה שוב..
    אז קודם כל, RAW או לא, זה פוסט מצויין; כתוב טוב, מעורר מחשבה, ומרתק.
    ובנוגע למחשבות המדוברות…
    אני לא יודע בנוגע להבדלים בין נשים לגברים. אף פעם לא הייתי אישה; ומהנשים שפגשתי ראיתי שניתן לחלק אנשים לחזקים וחלשים.
    (אני יודע שזו הגדרה לא שלמה, שמבוססת על יותר מדי הנחות ולא ישימה בהרבה מקרים, אבל… לצורך הדיון…)
    וכן, אנשים חזקים – ודווקא הם – נוטים להיות אלו שנשברים בצורה כואבת יותר. שהתלונות שלהם הם יותר בגדר קיטורים מאשר התבכיינות; וכשדברים מגיעים לכדי נקודת שבירה, צריך אדם חזק כדי להיות מסוגל לעזור לאדם חזק אחר שנשבר.
    אנשים חלשים בורחים. את זה ראיתי וחוויתי על בשרי. אנשים חזקים לא בורחים; הם ישארו עד שהם עצמם ישברו.
    השאלה הנשאלת (שאותה אני שואל את עצמי הרבה, בהתחשב בכמה מערכות יחסים אומללות שבהם הייתי) היא… האם יש מוצא מהמצב הזה? האם יכולה להיות הדדיות? האם מינכהאוזן טעה, ושני אנשים ששקועים יחד בבוץ יכולים למשוך אחד את השני מהשערות החוצה?
    כן, אני יודע שמבחינה פיזיקלית זה בלתי אפשרי. אבל אני לא מצליח לראות דרך אחרת, בתוך מערכת יחסים שמגיעה לנקודת שבירה; ראיתי מערכות יחסים שורדות שבירה של אחד מבני הזוג, במיוחד אם השני חזק מספיק בשביל לספוג, לתמוך ולהבין.. אבל מה קורה אם הוצאת האנרגיות הדרושה לבן הזוג התומך על מנת לעזור גורמת לו להישבר גם הוא, בדיוק כשבת הזוג יוצאת מהמשבר שלה?
    (הסיבה שאני מעלה נקודה זו היא שזה פחות או יותר מה שקרה במערכת היחסים האחרונה שלי, שנגמרה – ואני עצוב לציין זאת – לא טוב).

  23. אטאלנטה הגיב:

    שאלה קשה. אני רוצה להאמין שכן. אני רוצה להאמין שאנשים חזקים יכולים ללמוד לדבר על הסדקים לפני שהם הופכים לשבר, לפחות עם בן (בת) הזוג, כי הם יודעים שלא שופטים אותם.
    עכשיו שאני מנסחת את זה, זה זורק אותי למקום אחר (קשור, אבל אחר… ) …

  24. squaredevil הגיב:

    "לרצות להאמין"…
    זה טוב שאת כותבת את זה ככה – זה אומר (או לפחות כך נראה לי) הרבה.
    זה אומר שאת אופטימית, או משתדלת בעקשות להיות אופטימית; על אף שהחיים למדו אותך ציניות, וריאליזם, ופסימיזם, ואכזבה.
    זה אומר שאת כבר כאבת את הנושא הזה פעם.
    זה אומר שזו שאלה קשה כי היא מעלה לך זכרונות ("זורק אותי למקום אחר"), וזה גם נושא קשה, כי זה קשה לעשות את זה – קשה להיות חזק מספיק כדי להוריד את המתח מהסדק לפני שהוא הופך לשבר, זה קשה להיות טוב מספיק כבן זוג כדי לזהות שהפרטנר שלך במצב הזה ולעזור לו, זה קשה לא לשפוט ולא להרגיש שאתה נשפט (ולפעמים בלי קשר למציאות האוביקטיבית), פשוט כי זה קשה להתמודד עם סדקים כאלה.
    הנפש נסדקת בנקודות התורפה שלה. ופר ההגדרה, הנקודות האלה הן הנקודות שבהן אתה חלש. אז השאלה היא לא כמה האדם חזק, אלא איך מודדים כמה הוא חזק; כי אם מדדנו לפי הנקודות שהוא חזק בהן, זה לא אומר לנו כלום על נקודות התורפה שלו –
    למעשה אנו צריכים למדוד כמה אדם חזק לפי המקום החלש ביותר שלו, נקודת התורפה, השבר.
    אני רוצה להאמין שזה אפשרי *בשבילי*. אני לא יודע כמה אני חזק; אין לי אמות מידה או קריטריונים למדוד את זה. גם בהשוואה זה בלתי-ניתן-לכימות. אבל אני רוצה להאמין שאני מספיק חזק בשביל להצליח בכך, ובכל זאת המציאות למדה אותי שעד היום לא הצלחתי (או לפחות לא הצלחתי מספיק).
    מצד שני, המערכת הזו סבוכה יותר מכיוון שאנחנו מדברים על אינטראקציה בין שני אנשים… ולכן נקודת התורפה נמדדת אצל שניהם, ולא רק אצל מי שמכיל אותה.
    בקיצור, אני פוחד.
    אבל נראה לי שחלק (מהותי) מהפחד הזה הוא לא רק מלא להצליח להתמודד עם השבר של האחר; החלק המהותי הוא הפחד מלא להצליח להתמודד עם השבר שלי, עם עזרה או בלעדיה.
    אוף. אני צריך לחזור לחלבונים שלי, אולי זה ישכיח ממני את המחשבות הקשות האלה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s