Soma?

היא מתעוררת לצליל השעון המעורר. לידה שוכב הגבר שהוא אהבת חייה. היא מחייכת ורגע אחרי כן נמחה החיוך.
"שיט!" היא מפטירה בכעס.
הוא מתעורר ומביט בה: "מה קרה?"
"אל תשאל אותי את זה! אתה לא אמיתי!"
הוא צוחק "ברור שאני אמיתי"
"לא, לא. אני פשוט כבר למדתי איך לעבוד על עצמי. אני שוב הפעלתי את המכונה הארורה…"
הוא מרצין. "מותק, אני לא יודע על מה את מדברת… אבל אני אמיתי. בטח רק חלמת חלום רע."
"אני צריכה ללכת לעבודה. זה יתבהר לי יותר מאוחר…"
היא נחפזת לקום והוא מושך אותה אליו ומנשק אותה.
"את רואה? אמיתי. " הוא מחייך והיא מחייכת בחזרה.
כל ההתעקשות שלה לא לקחת סמים, ובסוף היא מתחברת למכונה המטופשת הזו.
הבדידות קשה לה יותר מכל תחלואי החברה המודרניים…
והמכונה היא לא פתרון, היא מאלחש.
עכשיו היא שוב צריכה להעביר יום שלם בהזיה הזו. כל פעם היא חושבת שאולי הפעם היא תאמין לזה, אולי הפעם זה יעבוד… זה אף פעם לא קורה.
כל הנסיונות שלה לעבוד על עצמה מעלים חרס. אולי היא באמת צריכה לקחת את הסם.
אולי היא צריכה לקחת מנת יתר.
היא זוכרת שלפני שהמציאו את הסם, אנשים היו מתמודדים, מדברים, חולקים… מתקשרים.
עכשיו כולם מסתגרים בבדידות, ואפילו לא שמים לב לזה, אלא בין מנות.
כן, אולי הסם לא ממכר פיזית, אבל מנטלית אין אדם אחד שיכול לחיות בלעדיו בעולם הזה. בטח לא כשכולם מסוממים כל הזמן. חוץ ממנה. אבל בעצם לא באמת אפשר לקרוא לזה חיים.
"המציאות מוערכת יתר על המידה" הם אומרים לה.
"מה זה משנה לך?" הם שואלים בעינים מזוגגות.
לאן הגענו?! המין האנושי שתמיד צעד קדימה בולם ברגע שנמצא לו פתרון קל?
בעצם, היא נזכרת, המין האנושי לא צעד תמיד קדימה. כבר כשהיא היתה ילדה היה ברור שזו התקדמות לצרכי בלימה. תזוזה שכולה ניוון.
המציאות נהייתה להם קשה מנשוא. המלחמות שהם בעצמם התחילו, הפשעים שהם בעצמם ביצעו – הם יצרו מציאות, ועכשיו הם בורחים ממנה – כמו ילד שמתנער מאחריות על גניבה מקיוסק.
גם היא כזו. היא יצרה את המציאות שלה בכך שלא השכילה לראות את הנולד. שהיא לא הצליחה לשכנע אף אחד להתמודד עם המציאות יחד איתה. כולם העדיפו לברוח.
בשארית ימיה – גם היא תצטרף לעדר.

פתאום הכל נהיה חשוך ותוקף אותה כאב ראש נוראי.
היא פוקחת את עיניה ומתנתקת מהמכונה.
בשארית ימיה – גם היא תצטרף לעדר. אבל לא היום.
לא היום.

* אני בטוחה שכולם יודעים למה הכותרת מתייחסת 🙂

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פנטזיות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

18 תגובות על Soma?

  1. meital הגיב:

    *מרגישה בורה בטירוף*
    למה הכותרת מתייחסת ומה זאת המכונה הזאת?

  2. דן הגיב:

    "גוף" ביוונית?

  3. אטאלנטה הגיב:

    אבוי לי. מסתבר שלהרבה אנשים יש חור בהשכלה. קלאסיקה ספרותית פרי עטו של אלדוס האקסלי (כן, ההוא שמותו מוזכר ב -Run, Baby, Run / Sheryl Crow ) – "עולם חדש מופלא" ("Brave New World")

  4. jackdaniels הגיב:

    הבחירה להתחבר למכונה היא כבר ההתצטרפות לעדר לא?

  5. אטאלנטה הגיב:

    לדעתי, כל עוד היא לא "קונה" את האשליה, אז לא.

  6. עומר הגיב:

    טוב, אני חייב להודות שאפילו שקראתי את עולם חדש מופלא, עדיין לא זכרתי את המכונה. אני זוכר את הסמים, את הכתות, את תרבות הצריכה המוגזמת שמגיעה עד ל(איך קוראים לנחש שאוכל את זנבו?). נו מילא. כמו שאמר אחד המרצים שלי:
    אם אתה כבר גונב, תגנוב מטיפאני'ס (או, בעברית – אם כבר, אז שיהיה מהטובים ביותר).

  7. אטאלנטה הגיב:

    עומר – לא הייתה מכונה ב"עולם חדש מופלא". זה שלי. רק הסם של האקסלי.

  8. חדוה הגיב:

    האמת שגם אני מקוראי "Brave New World" ולא זכרתי את ה-Soma…
    טוב, כולנו יודעים שהזכרון שלי על הפנים :mrgreen:

  9. אטאלנטה הגיב:

    חדוה – אבל נכון שנזכרת כשהזכרתי לך? :mrgreen:

  10. יוסי הגיב:

    האמת שהרצתי את ה search בgoogle ואז כשמצאתי את : זה נזכרתי.
    (האמת שגם הזכרת את האקסלי היום..אז זה היה יותר קל :)).
    זה קצת הזכיר לי את ה"מכונה" מThe Sixth Day אם כי שם זה היה יותר פורנוגרפי.
    ד"א : האוטופיה המסוממת של האקסלי לא היתה חסרת קידמה, היא פשוט היתה נטולת רגש (לפחות ככל שזה נוגע למסוממים).

  11. אטאלנטה הגיב:

    😯 לא ניסיתי לרמוז בשום צורה שהחברה בספר הייתה חסרת קדמה…

  12. evilbanana הגיב:

    coin operated boy\ dresden dolls. תורידי. תשמעי. ספרי חוויות. 🙂

  13. יוסי הגיב:

    התייחחסתי ל :"לאן הגענו?! המין האנושי שתמיד צעד קדימה בולם ברגע שנמצא לו פתרון קל?
    בעצם, היא נזכרת, המין האנושי לא צעד תמיד קדימה. כבר כשהיא היתה ילדה היה ברור שזו התקדמות לצרכי בלימה. תזוזה שכולה ניוון."

  14. אטאלנטה הגיב:

    זה לא מתקשר ל"עולם חדש מופלא", זה מתקשר למציאות שאתה חי בה היום.

  15. ענבל הגיב:

    אני גם מקוראי brave new world שלא זכרו את הsoma…

  16. squaredevil הגיב:

    קודם כל בנוגע למכונה, כתב עליה כבר הפילוסוף רוברט נוזיק במאמרו על הדוניזם ותועלתנות…
    ובנוגע להאקסלי… גם אצלו בספר הבדידות הייתה קשה מנשוא ברגעים מסוימים, אם אני זוכר נכון…
    אבל זה שווה את זה, או, כמה שזה שווה את זה.
    כי אחרת אתה מחובר למכונה, מאושר כמו דג במים, כמו איש במטריקס, כמו כל אחד שבורותו לא מאפשרת לו להבין את ההבדל.
    אבל אתה יודע את ההבדל.
    וברגע שזה ככה – לא, זה לא אותו דבר, אתה תעדיף לסבול מאשר לחיות חיים מזויפים (התפסן בשדה השיפון), נשלטים מבחוץ (1984) או מבפנים (ע.ח.מ), חסרי ערך אמיתי (מרד הנפילים \ כמעיין המתגבר) וכו' וכו'.
    וזה לא סתם שאנשים שמרגישים ככה כותבים ספרים כאלה, ואנשים שמרגישים ככה קוראים את הספרים האלה, ואז מרגישים ככה, וזה מעגל שקטונתי מלדעת מי כאן הביצה ומי התרנגולת;
    כל מה שאני יודע הוא שאני מאמין בעקשנות רבה שאפשר ליצור קבוצה של אנשים שחושבים ככה, ושקבוצה כזו עוד תשנה את העולם יום אחד למשהו אחר. משהו שאני אוהב יותר ממה שקורה כאן, גם מבחינת הבדידות וגם מבחינות אחרות, כמו האכזריות האנושית (בעל זבוב), דיכוי ושחיתות (עריצה היא הלבנה), פיצוץ אוכלוסין (ישמעאל \ סיפורו של B) וכו' וכו'.

    ואני מאמין מהסיבה הפשוטה שככה אני רוצה. כי אחרת זה *לא* שווה את זה.

    אל תצטרפי לעדר. המציאות שאנחנו רוצים וחולמים קיימת שם, בעתיד.
    "You have to make a wish, Bastian…" 🙂

  17. אטאלנטה הגיב:

    אל תצטרפי לעדר. המציאות שאנחנו רוצים וחולמים קיימת שם, בעתיד.

    אתה יותר אופטימי ממני… המציאות הזו תתקיים, אם באמת תמצא קבוצה של אנשים שתיצור אותה ואם (וזה ה"אם" הגדול) קבוצת "כל שאר האנשים" לא תעשה כל שביכולתה כדי להפריע את התממשותו של החלום.

  18. squaredevil הגיב:

    הא!
    קודם כל, אני *מוצא* את הקבוצה הזו. אני מרכיב אותה כל יום שעובר, ומדי פעם מצטרף עוד אחד לקבוצה, עוד אדם שהוא יותר מאשר מכונה אנושית.
    ובנוגע לקבוצת "כל שאר האנשים"… הם לא באמת מפחידים אותי. הם הרוב, ויש להם את כל הרובים; אבל עם הזמן הם יבינו, למרבה פחדם וצערם, שמספרים ורובים לא אומרים הרבה, כשבצד השני של המתרס יש אנשים עם מוחות, עם כשרונות, ועם אמצעים.
    בצד שלנו של המתרס יש את המתכנתים הכי מוכשרים. את היועצים הארגוניים המוצלחים באמת – אלה שיכולים כמעט לחזות את העתיד העסקי. את המדען שיפתח את הוירוס הבא, שמגיפת האינפלואנזה של 1918 (או של קוני וויליס, או של 12 קופים) תחוויר לידו. את אן ראנד הבאה, את נוזיק הבא, את האקסלי הבא, איינשטיין הבא, וכן הלאה וכן הלאה –
    וזאת פשוט בגלל שהבחירה הטבעית לאנשים האלו תהיה להיות בצד *שלנו* של המתרס – כי זה הצד שלהם, והחלום שלהם, בדיוק כמו שהוא שלנו. זה רק עניין של זמן – ושל לא להיות מיואשים ונפחדים, כמו שהעדר רוצה אותנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s