להתראות נעורים

קדימון – ובו תבינו מי זה א'
א' היה האהבה הראשונה שלי. יתכן שגם האחרונה עד כה. היינו ביחד כשהייתי בי"ב, והוא היה בצבא.
אי שם בעידן ה- mIRC העליז, כשאנשים עוד היו פותחים שיחה ב – "?a/s/l" (וגם על זה היינו יורדים) ולא ב"מה את לובשת?" – נכנסתי לערוץ, במצב רוח מבודח משהו (זה קורה לי… ) ושאלתי:
"So, is there anyone here worth talking to?"
אחרי פטפוט קצר עם ר', הוא הפנה אותי לא', ואמר שהוא ערב לכך שהוא בחור טוב. צדק.
אני ור' עוד חברים טובים, אם כי מזמן לא דיברנו. (הערה לעצמי – לדבר עם ר'.)
חודש של צ'יטוטים לתוך הלילה הוביל לפגישה ראשונה, שהובילה לשניה שהובילה (אני מקצרת קצת, ברשותכם) לפעם הראשונה וכן הלאה – שיחד יצרו את מערכת היחסים הכי מוצלחת שהייתה לי.

שלום לתמימות – העיקר, ובו תבינו מה אבד לי (ומה אני מחפשת)
אהבה ראשונה, מעצם היותה ראשונה, היא חפה מהרבה פשעים קטנים שאנחנו מכניסים למערכות היחסים שלנו בחלוף השנים. היא חפה בעיקר מפשעי הציניות והפחדים למיניהם, שלא יעזרו כל מאמצינו – אנחנו לא יכולים להתעלם מלקחי עבר, גם אם ברור לנו שזה מה שצריך לעשות.
הנאיביות המושלמת שבה נכנסתי לתוך הקשר (המופלא ברובו) הזה, וא', שהיה (לרוב) בדיוק מה שהוא היה צריך להיות – הפכו אותו להיות סמן עבורי לקשר טוב. מאז אני רוצה יותר, או לפחות לא פחות מזה – ומסתבר שזה הרבה לבקש.
יכולנו להעסיק את עצמנו באינספור דרכים. כמעט כל התחביבים שלנו היו משותפים. החל ממוסיקה וכלה בספורט (כדורסל זה ה-ספורט) דרך מידול תלת-מימדי ומשחקי מחשב אידיוטיים, ביליארד, מסיבות ושיחות חולין עם אנשים.
היינו מסוגלים לדבר על הכל, בלי מסכות ובלי פלצנות (פלצנות, תכונה שאני נתקלת בה יותר מדי Lately. אף אחד כבר לא מדבר לענין, וכולם מנסים לעשות רוח. אולי די? ), מתוך האמון הברור הזה שהיה בינינו – שהכל ייסלח. אבל בעיקר זכורה לטובה היכולת לדבר על הכל במיטה. לחלוק רצונות, פנטזיות, לצחוק או להעביר ביקורת… זה הדבר הראשון שאיבדתי. באופן מפתיע, זה כבר נעלם בקשר הבא, ומאז זה חסר לי.
אפילו אמא שלי חיבבה אותו, וזו בכלל סטיה מדרך הטבע (שלה).

מילות פרידה – ובהן תבינו כי יש פרחים שבני חלוף, וזה היה אחד מהם
לקראת אמצע-סוף י"ב, הפער בינינו התחיל להיות יותר בולט. אם עד לאותו רגע יכולנו להתמודד עם זה שאני אוהבת לנצח וא' שונא להפסיד, עם זה שא' רוצה שיקנאו לו ואני פשוט לא כזו, ועם זה שיש לי ידידים אפלטונים והוא פשוט לא מסוגל לעכל את זה – עכשיו התחילו להופיע הבעיות המהותיות באמת.
הדבר הראשון שהתחיל לכרסם ביסודות של הקשר הזה, הייתה התגובה שלו למצבים האלה שבהם הוא רוצה – ואני לא. המצבים האלה נהיו יותר ויותר תכופים – תוצאה ישירה של הכעס שלי על זה שהוא לא מקבל "לא" כתשובה נחרצת. שעבורו "לא" היה "כן, אבל צריך לשכנע אותי". ואיזו תחושה מחורבנת הייתה לי אחרי ה"שכנועים" האלה (בעיקר כשהשתכנעתי, אבל גם כשלא…).
אבל נניח את זה בצד לרגע (אם כי זה באמת היה הדבר הכי מהותי, ואולי היחיד שמשליך לשלילה עד היום).
תמיד היו לי שאיפות. ו"שאיפות" זו מילה שלא נמצאת בלקסיקון של א'. הוא רק היה צריך להיות טוב מספיק – והוא מאושר, ולי היו (ועדיין יש) תכניות להגיע לגבול היכולת שלי, ו"טוב מספיק" זה בסקאלה אחרת לגמרי. כתוצאה מזה, הוא מעולם לא הבין לאן אני הולכת, מעולם לא הבין למה אני משקיעה בלימודים, מעולם לא הבין למה אני הולכת לנצל את הצבא בשירות שלי, גם אם זה יעלה לי בקבע (מה שלימד אותי שעור מצוין על מה קורה למי שמתעסק עם הצבא… 😉 ), ומעולם לא הבין למה זה לא רעיון טוב לנסות לעמוד בדרכי.
זה זירז קצת את ההבנה שלי שעם כל האהבה והרצון הטוב, אני וא' זה קשר דועך. אז עוד חשבתי שאולי כששנינו נתבגר, זה יחזור לעבוד (הו, הנאיביות המתוקה…), אבל לא מזמן הבנתי שיש פרחים שבני חלוף. לקשר בינינו הייתה זכות קיום אך ורק בפרק הזמן שבו הוא התקיים. היום, אנחנו כל כך שונים שזה מפתיע שפעם היה לנו כל כך הרבה במשותף, והזכר היחיד לתקופה ההיא הוא המקום החם הזה שתמיד יהיה לי בלב בשבילו.

אפילוג – ובו איחולים חמים לזוג הצעיר

אני עוד מדברת עם א' מדי פעם. הוא מתחתן בעוד כחודש, עם החברה שלו מזה 5 שנים (התחילו לצאת אולי חצי שנה אחרי שנפרדנו), ואני באמת שמחה בשבילו. הוא בחור נהדר ומגיע לו אושר. אני סמוכה ובטוחה שהדברים שחצצו בינינו לא קיימים ביניהם, ולכן יודעת שהיא תהיה מאושרת גם. וכל זה משמח אותי.

ועוד מילה, In a personal note…
הייתי רוצה לומר שזו שמחה אלטרואיסטית טהורה בשמחתו של חבר טוב, אבל אלטרואיזם זה לא הקטע שלי.
אני שמחה בעיקר כי יש לי עוד ראיה שיש אהבה בעולם הזה, ולא רק יחסי נוחות. אני שמחה כי אם זה קיים, אז יש לי סיכוי למצוא את זה, וזה בעצם כל מה שאני צריכה עכשיו – קצת אמונה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שברי מציאות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

19 תגובות על להתראות נעורים

  1. ענבל הגיב:

    אני שמחה בעיקר כי יש לי עוד ראיה שיש אהבה בעולם הזה, ולא רק יחסי נוחות. אני שמחה כי אם זה קיים, אז יש לי סיכוי למצוא את זה,

    וזה נכון. ואל תשכחי את זה.

  2. בוקר טוב לך גברת זליבנסקי. בהחלט אפשרי, בהחלט. אבל זה דורש ממך לא קצת אמונה, אלא אמונה יצוקה שזה אפשרי ולא סתם אפשרי אלא אפשרי בשבילך.
    וכדורסל – הייתה לי תקופה עם זה כשגרתי באמריקה, ואי אפשר לגור באמריקה בלי לראות NBA כי אז החוויה לא שלמה. כאן בארץ זה התאייד משום מה.

  3. Atalanta הגיב:

    ענבל – תודה! משתדלת לזכור.
    אתון יקרה – 'גברת זליבנסקי' – שם של דמות ספרותית שבבורותי אני לא מכירה? ולגבי האמונה, יש לי את הימים שלי לפה ולשם. את כמובן צודקת, אבל איכשהו זה פשוט לא תמיד עובד 🙂
    לגבי כדורסל – אני לא מהצופים 😉 ובינינו, קצת משעממים המשחקים ב- NBA לא? ה- WNBA לעומת זאת… 😀

  4. shin הגיב:

    בשנים האחרונות גיליתי שדווקא אי התאמה בטעמים היא לא דבר נורא כל כך.
    היא אוהבת מוזיקה שאני לא אוהב וההפך. ויש לנו טעם שונה בספרות ובטלוויזיה ובמה לא.
    וזה ממש לא משנה. כשאוהבים, אוהבים את הבן אדם שמולך ולא השתקפות של עצמך.
    🙂

  5. meital הגיב:

    את עוד תמצאי מישהו!
    רק אל תתיאשי 🙂
    בהצלחה!

  6. Atalanta הגיב:

    שין – אני מסכימה איתך. למעשה, אני לא חושבת שהייתי יכולה לחיות עם השתקפות של עצמי… אני בן אדם שקשה לחיות איתו, ואני מודה בזה.
    אבל אז זה עבד, לתקופה קצרה. 🙂 ועל כך יאמר – להתראות נעורים. כשיהיה לי פרק (בחיים, לא בהכרח בבלוג) שיקרא "שלום אהבה" (Hello, Love) אני כנראה אהיה חכמה יותר 🙂

    מיטל– תודה! לא מתייאשת, אל דאגה 😀

  7. נתי הגיב:

    אהבתי את האופן שאת כותבת על זה, עם חצי חיוך כל הזמן.

    זה קורה. זה קורה שוב….לי זה קרה שוב רק בגיל 33 – אבל היה שווה לחכות 🙂

    (מה שכן לא נראה לי שהתמימות חוזרת – זה דבר שנעלם ) אבל זה לא רק או תמימות או צביעות.

    למרות שכשבאה האהבה האמיתית, זה כן קצת חזרה לתמימות – קצת…

  8. Atalanta הגיב:

    תודה נתי 🙂
    לא בטוחה שהבנתי למה אתה מתכוון כשאתה אומר:

    זה לא רק או תמימות או צביעות.

    הרי צביעות איננה היפך של תמימות, ואבדן הנאיביות לא אומר שעכשיו תהיה צבוע-הוא אומר שעכשיו תהיה זהיר. זו הכוונה או שפספסתי משהו?

    כולי תקווה שאתה צודק. התמימות חסרה לי… (אולי מתישהו נכתוב גם על זה פוסט… משהו בסגנון: "למה ילדים מגודלים מעצבנים אותי, או המפלצת ירוקת העין" 😉 )

  9. באיחור נאה….
    גב' זליבנסקי היא מהמערכון של הגשש החיוור ( זה שעולה וזה שיורד, זאת שיורדת עם הפח היא גברת זליבנסקי).
    וסליחה – אבל מה זה WNBA????
    וכתבתי לך תגובה אצלי על מה שכתבת.

  10. Atalanta הגיב:

    אכן, מהחורים האלה שיש לי בהשכלה 🙂 יש לי הרבה… יום אחד נטפל בהם. או שלא 🙂
    WNBA – כמו NBA רק של נשים. הן קצת מפחידות בתור נשים, אבל המשחק שלהן פחות אגרסיבי וכתוצאה מכך יותר מעניין (בעיני בכל אופן).

  11. הזכרת לי שפעם חוזרתי על ידי שחקנית כדורגל…

  12. אטאלנטה הגיב:

    🙂 מקווה שזה לפחות זכרון נעים.
    אחת השותפות שלי לשעבר לסבית, והיציאה שלה מהארון לוותה באינספור הצהרות: "אבל את לא הטעם שלי" 😆
    בחורה נהדרת, ובעיקר חברה אמיתית. כאלה קשה למצוא 🙂

  13. יותר מביך מאשר נעים. כמו בשיר של משינה: היא הייתה קצת משונה… החלום שלה היה ללדת בן שיבעט כמו מלמיליאן, לא ש*זה* משונה, אני בהחלט יכולה להבין איך כדורגלנית חולמת על מלמליאן ג'וניור – אבל כל הקונפיגורציה…הייתה קצת גדולה עלי.

  14. אטאלנטה הגיב:

    בדיוק אתמול בערב ישבתי עם חברים בבית קפה ודיברנו בין היתר על תרומת זרע והתוצאות הפחות רצויות שיכולות להיות לה (הבננה המרושעת, שהיא סטודנטית לרפואה, מעלה נושאים כאלה מדי פעם), כמו למשל להתאהב באח/ות למחצה שלא ידעת שיש לך…

  15. נתי הגיב:

    אטלנטה. האם תגובה חוזרת באיחור של שלושה ארבעה ימים היא מאוחרת מדי ?

    בכל מקרה…כן – כשאמרתי צביעות התכוונתי לאובדן תמימות. והכוונה היותר מדוייקת שלי הייתה שיש דבר אחר שהוא לא תמימות ולא "אבדן תמימות" – המשהו הזה – אפשר אולי לקרוא לו "ראשוניות". התחושה הזו כשאתה מגיע לארץ חדשה למשל, ומרגיש התחדשות.

    התחושה הזו כשאתה חווה חוויה חדשה. לפעמים זה קורה סתם כשעושים יוגה.

    וזה אמור לקרות כשמתאהבים…

    התכוונתי להגיד שלא צריך לחכות ל"חזרה לתמימות" כשמתאהבים – כי זה קצת לא ריאלי. אבל בהחלט אפשר לצפות לחוויה של ראשוניות.

  16. אטאלנטה הגיב:

    תגובה היא לעולם לא מאוחר מדי 🙂 (בבלוג, נו, אל תתפסו אותי במילה.)
    אני חושבת שאני מבינה למה אתה מתכוון. מן תחושה כזו של "הממ, מעניין, זה לא מוכר לי והייתי רוצה לחקור את זה." בניגוד לתחושת ה"הממ, בסרט הזה כבר הייתי" שמלווה אותי בשנים האחרונות…

  17. של ברמן הגיב:

    הערה רצינית:
    השאלה "האם יש משהו מעבר לחשבונות בעולם הזה", במובנה העמוק ביותר, מעסיקה אותי מאז ומעולם, וכנראה שתעסיק אותי עד לקבר. אני סבור שאפשר לכתוב שלוש פעמים את האינטרנט ועדיין לא לסיים לתאר את מלוא משמעותה.

    אטאלנטה: של, אפשר הבהרה? לא ברור לי למה אתה מתכוון ב"חשבונות". תהיה נחמד, אני בלונדינית (טבעית) מטומטמת 😉

  18. jackdaniels הגיב:

    אני באיחור של מינימום 3 חודשים אבל..

    פאק! איזה בן אדם חזק את! אם הייתי שומעת שהאקס שלי, וניתן לקרוא לו האקס המתילוגי?, היה מתחתן אני הייתי מתחרפנת..
    את בן אדם חזק ומדהים וזוגיות תבוא כשהיא צריכה לבוא, ככה לפחות אני ממשיכה להאמין(:

  19. אטאלנטה הגיב:

    אעע -הרבה מים מתחת לגשר יקירתי. חוצמזה זו באמת הייתה פרידה מתוך מיצוי…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s