תצפית עבר, חלק I

היא שוכבת לידו במיטה, חצי על הבטן, חצי על הצד. ראשה מונח על כתפו, ובאצבעות יד ימין היא מלטפת את צווארו. והוא מלטף לאט את גבה החשוף , בוחן כמה זמן יקח עד שתרדם לו היד…
"איך נהיית כזו?"
"למה אתה מתכוון?"
"הכפילות הזו. את כמו שני אנשים שונים… ובכלל, מי מהן זו את?"
היא נשענת על מרפק, ומסתכלת עליו. נדמה לו שהמבט עצוב, אבל הוא לא יכול לקבוע בוודאות.
"למה אתה מתכוון?" היא שואלת, בקול נוקשה. או אולי היה זה קול חנוק?
"מצד אחד, את מלאת בטחון, מילה אחת לא במקום ואת דופקת את מבט הבוז הזה שלך שמיד שולח אנשים לקבור את עצמם בפינה חשוכה, את דורשת מבן הזוג הפוטנציאלי שלך הרבה, ואם הוא לא מקיים – פוף. נעלם. מצד שני, אני אף פעם לא הייתי עם מישהי שמסוגלת להיות כל כך חמה ואוהבת… שאכפת לה כל כך מהצד השני… אני… מה?"
הוא עצר, כי היא חייכה פתאום, חיוך משועשע כזה.
"זה בטח נדמה לך. פשוט על רקע הניגוד… " היא צוחקת.
"את יודעת טוב מאוד שזה לא זה…"
"טוב. " שתיקה קצרה… "אתה באמת צריך לשאול? אני בטוחה שאתה יודע מה התשובה." נסיון אחרון להתחמק?
"היו צריכים לפגוע בך ממש חזק בשביל הפיצול הזה… "
"לא…" היא עונה בשקט."זה פשוט… עזוב. זו הסטוריה. ואולי אף אחד לא יצטרך להתמודד עם התהיה הזו יותר…" היא מחייכת ונושקת לו בביטול.
הוא מביט בה, והיא מבינה שהוא לא הולך להרפות.
"זה מסובך…"
המבט עוד שם…
"זה ארוך ואנחנו צריכים לקום וללכת לעבודה…"
עדיין שם…
"נו, אני מבטיחה לספר לך בערב…"
לא…
היא נאנחת. אולי הוא יבין?
"My best just wasn't good enough."

——————————————————————————————————————-
* כל הזכויות על שם הפוסט, והפוסטים שיבואו בעקבותיו, שמורות למי שתרגם את שם הספר של אורסון סקוט קארד, Pastwatch, ל"תצפית עבר". כמובן, שאין שום קשר לספר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פנטזיות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על תצפית עבר, חלק I

  1. רץ למרחקים קצרים הגיב:

    האין זה הנפלא ששיר אחד מזכיר שיר אחר, ואף אחד לא יידע למה?
    "Longing" (After Li Po) / Richard Sherwin
     בתרגום חופשי לעברית…
    "הלבנה בוכה משי לבן
    גופך עטוף בתוכי.

    אני נותן אותך
    לבי. אווזי הבר מתמתחים
    לאורך אורו של הירח.

    קר. צונן, מה שהיה רותח.
    איבריי רועדים, מרוקנים
    מכל וכל, מלבד משקל משיי."

    כה מתוק, רגעים כאלו. כמעט משתווה למרווחי המציאות שביניהם.

  2. רק כשהלהב הוצמדה לגופו, גילה שהיא חמה, גמישה ואדומה. של מי הם הלמות הלב שהוא חש? שלו? של הדוקרת?

  3. Atalanta הגיב:

    איבדתי אתכם.
    מזכירה שהכותבת היא בלונדה מטומטמת, שצריך להסביר לה הקשרים 😉 (בעיקר האביר, את הרץ אני אתפוס אח"כ, אני רצה מהר יותר… 😈 )
    תודה!

  4. לא יהיה לך קשה לתפוס אותו, נשימתו מגיעה רק עד קו הביניים. תשאלי את דן פגיס.

  5. Atalanta הגיב:

    לא הכל בחיים זה שירה… 😆
    אני *באמת* רצה יותר מהר ממנו, והיות שהוא שותפי לדירה, אני לא צריכה לשאול את דן פגיס שום דבר לגביו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s